הסיפור שלי

את המילה "אפוטרופוס" לא פגשתי בספר חוק. פגשתי אותה כילדה.

בתקופה מסוימת בילדותי מונה לאמא שלי אפוטרופוס זמני. למדתי מקרוב, בגיל צעיר, מה זה אומר כשמישהו אחר מקבל את ההחלטות, וכמה זה נוגע לכל המשפחה.

היום, ברוך השם, לאמא שלי אין אפוטרופוס. בפועל אני זו שמלווה אותה ברוב ענייניה, ואני מבינה מבפנים את המורכבות, את האחריות ואת הרגש. לכן, כשהגיע הזמן, ערכנו לה ייפוי כוח מתמשך, כדי שהרצון שלה יישאר שלה.

בעבודתי כעורכת דין ראיתי גם את הצד השני. ראיתי מה קורה כשאין תכנון: משפחות שנגררו להליכים מיותרים ולכאב שאפשר היה למנוע, לו רק היו מסדירים את זה מראש, בשקט.

מכל אלה הגעתי לכאן. היום אני בוחרת להקדיש את עצמי לשניים. להורה שרוצה לתת שקט נפשי לעצמו ולמשפחתו, ולהחליט בעצמו, מראש. ולילד שדואג להוריו ורוצה באמת להיות מסוגל להיות שם בשבילם, אם חס וחלילה יידרש.

כי ייפוי כוח מתמשך הוא לא ויתור על שליטה. הוא בדיוק ההפך. זה החופש להחליט מראש.

אני גילי ליברטי שגב, עו״ד מוסמכת לעריכת ייפוי כח מתמשך, ואם תרצו, אני כאן ללוות גם אתכם. 🤍